"כל העבר שלנו מוצפן בגופנו" אומרת אורלי שטיינבך,
שעוזרת למטופלים להשתחרר מטראומות, מתח וזיכרונות קשים באמצעות שיטת "המגע הפנימי"
"אני מביאה את הידע הטיפולי גם מתוך החוויה האישית שלי" אומרת אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית ומומחית לריפוי טראומה.
"לכן אני מאמינה שכל אחד יכול, והכול תלוי בנו. כולנו נולדנו עם כוחות טבעיים של ריפוי, ואני מאפשרת למטופלים שלי להכיר בקיומם של הכוחות הקיימים בהם, להיעזר בהם ואפילו להגדיל אותם".
הפסיכותרפיה הגופנית היא גישה טיפולית, החושפת אירועים ותהליכים,
שהוטבעו במהלך הזמן בגוף הפיזי שלנו בגוף אנחנו זוכרים – וביניהם גם הטראומות שעברנו, ושהפכו לסודות מוצפנים בגוף.
הטראומה היא לא הארוע עצמו, אלא חוסר היכולת של מערכת העצבים להכיל אותו.
ואם בפסיכותרפיה הקלאסית מקובל לשחזר את האירוע על מנת להשתחרר ממנו,
הרי שבפסיכותרפיה הגופנית עושים את זה על ידי מתן מקום לזיכרונות חיובייםותחושות גוף נעימות.
כלומר, המטרה בשיטה היא להגדיל את מאגר המשאבים של הדברים המחזקים אותנו, ובדרך זו לאפשר את שחרור הטראומה ממערכת העצבים ומהגוף כולו.
"מה שאינך יכול למצוא בגוף שלך", מסבירה אורלי, "לא תמצא בשום מקום אחר. כל העבר שלנו מוצפן בגופנו.
החוויות, שאנו עוברים במהלך חיינו, מטביעות את חותמן לא רק על המוח, אלא מצטברות ונטמעות ברקמות הגוף ותאיו.
המציאות מלמדת, שרוב האנשים אינם זוכרים במודע תהליכים שקרו לפני גיל שנתיים, כאשר עדיין לא היו להם מילים כדי לבטא אותם.
אך, במקביל, הם זוכרים את כל התהליכים הראשוניים האלה בגוף.
לכן, זהו מקומה של הפסיכותרפיה הגופנית, המאפשרת לעקוף את המילים ולהגיע אל המקום בו התחילה הטראומה, רק באמצעות עבודה עם תחושות.
מדוע זה חשוב?
כי רק כאשר נוגעים במקום הזה, ניתן לעבד את הכעסים, הפחדים, הטינות, או כל רגש אחר, שאגרנו במהלך השנים".
עם השנים פיתחה אורלי שיטה משלה. השם הוא "המגע הפנימי" ולמעשה מדובר בשילוב בין גישות שונות של הפסיכותרפיה הגופנית.
"השיטה שלי", היא אומרת, "מאפשרת לכל אדם לגעת בקלות ובטבעיות במקומות הפנימיים ביותר שלו, להקשיב לעצמו, ואז להחליט החלטות נכונות ןללמוד ליהנות מהן.
"השיטה מתאימה לאנשים שאינם מצליחים להשתחרר מסטרס, מתח, טראומה או זיכרונות קשים.
אנשים שחיים במצבי הימנעות, כמו אישה שעברה תקיפה מינית וחוששת מיצירת קשר, אדם שעבר תאונת דרכים ואינו נוהג יותר,
כאלה שחוששים לעבור טיפולים רפואיים, סרבני רופאי שיניים, חרדי טיסה ועוד.
ככלל, אנשים שחייהם הפכו להיות מצומצמים ומוגבלים בגלל הניסיונות האינטנסיביים, האינסופיים והמתישים להימנע ממפגש מחודש עם האירוע הטראומטי,
וגם כאלה, הסובלים מסימפטומים שאין להם הסבר רפואי, וקיימת אפשרות שהם נובעים מאירוע טראומטי".
כמי שעובדת בעיקר עם האמירות הלא מילוליות, שאותן מביא הגוף אל הפגישה,
חשוב לאורלי להסביר ש"לא חייבים לבוא אלי עם סיפור רהוט וברור של איך ולמה ומה קרה.
אין לי צורך לקבל דיווח מילולי על האירוע הטראומטי, כדי לטפל במי שחווה אותו.
אני מפענחת את הסיפור דרך תחושות הגוף, וזה אפשרי גם כאשר יש לכאורה חורים בזיכרון או שאין זיכרון בכלל,
והסוד הוא שבשיטה עובדת גם בעבור מי שאינו מאמין בה. זוהי שיטה ממוקדת מטרה וקצרת טווח,
שמתבססת על היכולת לעקוף את השכל ולשוחח עם שאר חלקי ההוויה.
לכן, שיטת הטיפול הזאת מתאימה גם לאנשים שמטופלים שנים רבות אצל פסיכולוגים, אבל לא מצליחים לשנות את הדפוסים וההרגלים המגבילים שלהם".
בגוף אנחנו זוכרים למי זה קורה?
"בהכללה", מסבירה אורלי, "יש שני סוגי מטופלים, שקשה לעזור להם בגישות שאינן הוליסטיות.
הראשון הוא זה שאינו מפסיק לדבר בזמן הטיפול, כי זה הדבר שהוא הכי טוב בו.
כלומר, הראש שלו כל הזמן בשליטה, הוא מנהל את הטיפול ועל פניו נראה שיש תוצאות, אבל בפועל הדפוסים ממשיכים לחזור על עצמם.
השני הוא זה, שקיבל טיפול שהתמקד רק בגוף, ללא תהליך של חיבור למודעות.
"לכן חשוב לי להדגיש שהטיפול שלי הוא הוליסטי ואינו מתרחש בדממה.
אני משוחחת עם המטופל, ובדרך זו יוצרת למעשה קשר עם כל ערוצי החוויה האנושית שהוא מביא עמו.
עם התחושות הפיזיות, הרגשות,המחשבות, הדימויים, התנועה וגם המילים.
אני מתייחסת אל כל רבדיו של האדם והטיפול הוא אישי.
מדי פעם אני מקיימת גם סדנאות לימוד וחוויה קצרות, בהן נרכשים כלים להתמודדות עם סטרס ועם הסימפטומים המלווים אותו,
וניתנת הזדמנות לתרגול בקבוצות קטנות ואינטימיות.
ויש גם בונוס על הדרך: כיוון שבטיפול בפסיכותרפיה גופנית מתוודעים אל הסודות המוצפנים בגוף
ולומדים להכיר אותו מחדש – נזכרים שגופנו הוא לא רק מקור לסבל, אלא בעיקר לשמחה, לתחושות נועם ולעונג".
הכתבה נכתבה ע"י בתיה מלמד
