fbpx

ריפוי בעזרת פסיכותרפיה גופנית

“גופנו הוא הלא-מודע ואי אפשר לרפא אותו בשיחה בלבד” . קאנדיס פרט-1997

תמר (שם בדוי), אישה גבוהה ונאה כבת שלושים, לבושה היטב ועונדת תכשיטים אופנתיים,
הגיעה אלי לטיפול בשיטת הפסיכותרפיה הגופנית. הופעתה החיצונית המוקפדת החזיקה רק מספר דקות…

כבר בהתחלת השיחה, התמלאו עיניה הכחולות בדמעות וכשהיא התיישבה על הכורסה שבחדר והחלה לדבר
בסערה על הבעיות ומה שמפריע לה בחיים… בחדר היתה תחושה של בלון שהאוויר יצא ממנו בבת אחת…

תמר סיפרה שכבר הרבה זמן היא מרגישה תקועה, אינה יוזמת דברים חדשים, נרתעת מהזדמנויות,
מרגישה חוסר בטחון ולמרות הנתונים הטבעיים שלה- היא בעלת דימוי עצמי נמוך במיוחד.

היא סיפרה שלאחרונה סיימה מערכת יחסים בה ‘איבדה את עצמה בקשר’ ולמרות ההבנה שזה דפוס ישן ומוכר לה,
קשה לה להציב גבולות. תמר דיווחה שהיא מרגישה תחושה של בלבול פנימי רגשי ‘וכיווץ’ – בעיקר מול בעלי סמכות בעבודה ובכלל.

הנושא של פגיעה מינית בילדות, עלה כבר בתחילת הטיפול של תמר וסיפק הסבר חלקי לרגשות המעורבים שקשורים אצלה לגוף בכלל ולמגע בפרט.
על פי ה’חוזה הטיפולי’ שסיכמנו – לא יהיה מגע בטיפול.

החלטנו שהעבודה תהיה עם הגוף בהתמקדות בתחושות הגופניות ובתרגילי תנועה,
פיתוח מודעות לגבולות הגוף שנפגעו ושיקום של יחסי אמון, והעלאת אפשרות עתידית למגע בטוח
ומכבד בהקשבה מלאה ותמיד ברשות ורק בהתאמה למה שמתאים על פי קצב התקדמות התהליך הטיפולי.

מה יתרון הטיפול בפסיכותרפיה גופנית?

במפגש הטיפולי העבודה והמיקוד אינם רק באמצעות שיחה, מילים ופרשנות כפי שזה נעשה בטיפול פסיכולוגי.
המטפל בשיטת הפסיכותרפיה גופנית, מתבונן ועובד גם עם מה שמתרחש ברובד הגופני.
כלומר, לא רק יושבים על כורסה אלא גם משתמשים בחדר הטיפולים שיש בו מזרן, כריות וחלל המאפשר תנועה.

אחזור למקרה של תמר: עבדתי אתה בשיחה ובתרגילי תנועה על חיזוק תחושת הגבולות שלה מול העולם ובתוך עצמה,
חיבור לתחושה הפנימית של ‘מקום בטוח’ ושחרור תחושות של מתח, פחד וחוסר בטחון עם התמקדות בתחושות הגופניות,
לפי שיטת ‘החוויה הסומטית’ של דר’ פיטר לוין בשילוב טכניקות נוספות מתחום הפסיכותרפיה הגופנית.

כך גילינו ביחד את הקושי שלה ועבדנו כדי להבין איפה נוח לה והיכן היא חזקה ובטוחה ואיפה חשוב לה להתארגן כדי ליזום ולא להיתקע.
לעבודה הגופנית, נילווה הסיפור הטיפולי והמשמעות כפי שהיא עושה את החיבור: זו תחושה מדויקת של ‘מצאתי את החלק של הפאזל שהיה כל כך חסר’.

ה’סיפור של הגוף’ לפעמים יותר מוחשי מכל ‘סיפור מילולי’ ולמטפל יש את הידע והיכולת לשקף למטופל,
לבקש ממנו לעשות תנועה מסוימת וביחד להבין ולהרגיש מה אצור שם או מה רוצה וצריך לשחרר.
המילים – כמובן חשובות אולם לפעמים מונעות מלגעת במקומות שרק הגוף זוכר…

בפסיכותרפיה גופנית הגוף הופך להיות חלק מהטיפול.
הנוכחות של המטפל והמטופל בחדר משתנה כי גם הגוף של המטפל נוכח וגם אליו שמים לב.
יש גם מגע בטיפול שמטרתו משתנה בהתאם לתהליך.

המגע יכול לקרקע ולהרגיע את המטופל או לעורר הרבה רגש במקום שהיה מנותק זמן רב.
ישנן התנסויות בנשימה לאזורי גוף מתוך הבנה שכל איזור מייצג משהו בסיפור שלנו.

יש משהו ישיר יותר בתהליך כי הגוף מגיב באופן מיידי ומתארגן סביב הטראומה
או הבעיה ולכן לעיתים דווקא היכולת של המטפל בפסיכותרפיה גופנית –

להכיל את הרגש שנמצא שם, משחררת את מה שנתקע ומאפשרת למילים לזרום.
זהו רגע חשוב בטיפול של אינטגרציה, חיבור למשמעות, תחושה ש’נפל האסימון’.

פסיכותרפיה גופנית היא אחד מפיתוחי השיטה הפסיכואנליטית שיוסדה על ידי זיגמונד פרויד.
אבי הפסיכותרפיה הגופנית היה וילהלם רייך שהיה תלמידו של פרויד.
בחקירתו את השיטה הפסיכואנליטית, גילה רייך (1933) שבזמן טיפול וורבאלי, במקביל לתהליכים נפשיים, ישנה גם התרחשות גופנית.

הוא חקר ומצא את הקשר בין תהליכים רגשיים לגופניים וטבע את הביטוי ‘שריון גוף’,
המצביע על כך שרגשות מודחקים גורמים למתח בשרירים וברקמות הגוף.
תובנה זו הובילה את רייך לשלב בטיפוליו מגע ועיסוי תוך שימוש בהתבוננות בגוף והתייחסות למעורבותו בתהליך הטיפולי.

רייך מצא קשר בסיסי עמוק בין תהליכים רגשיים וגופניים ומסקנתו הייתה שרגשות מודחקים,
טראומות וזיכרונות של חוויות שחווינו, ‘נצרבים’ ובאים לידי ביטוי בגוף ואף מתפתחים לבעיות פסיכוסומאטיות ומחלות למיניהן.

פסיכותרפיה גופנית מבוססת על ההבנה שכאשר אנו רוצים לטפל בנפשו של אדם, עלינו לקחת בחשבון גם את גופו –
הנושא ומשקף את הקושי של ההתמודדות הרגשית- נפשית.
על פי הפסיכותרפיה הגופנית, המושג גוף-נפש מייצג מכלול שלא ניתן לפצל ואינו ניתן להפרדה.

אחד המאפיינים של הפסיכותרפיה הגופנית הוא שימוש בטכניקות מגוונות המערבות את הגוף בתהליך הטיפולי,
באמצעותן ניתן לחזק את הקשר בין המטופל לעצמו וגם את הדיאלוג המתקיים בין המטפל למטופל.

הגוף למעשה מתפקד כ’מראה של רגשות’, מחשבות ותחושות. בפסיכותרפיה גופנית, המגע אינו הכרחי וכאשר הוא מתקיים,
הוא תוצאה של הדיאלוג הטיפולי, כחלק מהקשר הטיפולי שנרקם, תוך שימת דגש על הקשבה לצורכי המטופל.

המגע בטיפול שונה מטפיחה על השכם או לחיצת יד.
הוא משמש כמתווך לקשר בין המטופל לעצמו ובין המטופל למטפל במרחב הטיפולי.

המגע יכול להיות מנחם ומכיל, משחרר או מכווץ והוא נועד להעמיק את החיבור לתחושות, רגשות,
זיכרונות ודימויים שנמצאים במודע, בסמוך אל המודע או בתת מודע.

גם אם מגע לא יתרחש כלל בטיפול, תהיה התייחסות לחוויה הגופנית של המטופל, ברגע נתון.
כך, הפסיכותרפיה הגופנית משלבת עקרונות מהטיפול הוורבאלי הקלאסי עם
טכניקות עבודה גופניות למיניהן כגון מדיטציה, דמיון מודרך, תנועה ויצירה, מגע ועיסוי, נשימה וקול.

ריפוי בעזרת פסיכותרפיה גופנית

“בטיפול אני משתמשת במערבולת ההחלמה ובמשאבים (כל דבר שמחזק ונותן תחושה חיובית)
שמביא המטופל עצמו כדי להפעיל ולהעצים את מערבולת ההחלמה
וכדי להזכיר למערכת העצבים האוטונומית שלה שהיא בעלת יכולת מולדת של וויסות עצמי.

עצם המחשבה על משאב, גורמת לתחושת שינוי גופנית ומפעילה את תהליך הוויסות העצמי וההרפיה.

זוהי עבודת מודעות המאפשרת למערכת העצבים לפרוק עודפי מתח, להרפות ולהשיב בהדרגה את תחושת הביטחון.
אני מאמינה שאנו בעלי יכולת מולדת לרפא את עצמנו והישות הכוללת של הגוף- נפש שלנו יודעת למה היא זקוקה כדי להחלים”.

דברים שמטופלת בשם עירית (שם בדוי), כתבה לי על חוויית הגוף והמגע עבורה לאחר כשנה של טיפול אצלי :

“ראיתי בגופי אמצעי לנוע ממקום למקום בלבד, מנותקת ממנו, מנותקת מהתחושות והתהליכים המתרחשים בו.
הראש שלי נתפס בעיניי כאיבר היחיד ששולט ומתפקד, כמנצח על תזמורת הגוף שאינה נשמעת.
ככזה, הוא משתמש במנגנוני הגנה ושליטה והקשה על היכולת שלי להירפא בטיפול באמצעות שיחה בלבד.

הטיפול בפסיכותרפיה גופנית עזר לי להתחבר לגוף שלי, לשחרר הגנות ולמצוא בתוכי את היכולת לריפוי.
למדתי לאט לאט, להקשיב ולהיות מודעת לתחושות הגוף במהלך השיחה ולזהות תבניות ומחסומים גופניים,
דבר שעזר לי להגיע מהר יותר לתובנות רבות ואכן יש שיפור והקלה מידיים בהרגשה הכללית, הפיזית והנפשית כאחת.

נאמר לי שהטיפול משלב בתוכו גם מגע. חששתי מכך מאוד, כי אני ‘רגילה’ שמגע מכווץ את גופי,
מגע מלחיץ, מגע גורם לי לקפוא, לא לנשום, לא להרגיש!

עם הזמן, לאחר שנוצרו יחסי אמון בחדר הטיפולים, הכרתי מגע חדש ואחר מזה שהכרתי: מגע נעים, בטוח ו… נכון!
מגע משחרר ולא מכווץ, מגע מרגיע ולא מלחיץ, מגע ממלא באנרגיה ולא מקפיא, מגע שפותח את הנשימה, מגע שגורם להרגיש ביטחון, קירבה וחיבור….

סוף סוף, הבנתי את הכוח העצום שיש במגע בריא ואני פתוחה יותר לקראתו ריפוי בעזרת פסיכותרפיה גופנית.

פעם חששתי לגעת, חשבתי גם שהמגע שלי הוא שלילי, כפי שחוויתי בילדותי ולכן נמנעתי…
היום אני מסוגלת ללטף לחברה את היד וההרגשה נעימה וגורמת לתחושת חיבור.
היום, אני מסוגלת לקבל חיבוק בלי לקפוא או להרגיש בחוסר נוחות. אני לא פוחדת יותר לגעת …

היום, אני מבינה שהגוף שלי זוכר הכל- בו מוצפנים חוויות וטראומות חיי
וגם אם עדיין יש בי לעיתים הרגשה שגופי בגד בי בעבר כשלא קם ונלחם או ברח,
הרי שאני מבינה שהוא אותת לי כל הזמן. לא ראיתי זאת כי התנתקתי מעצמי.

עכשיו, אחרי הטיפול בפסיכותרפיה גופנית,
עם ההתחברות המחודשת לגופי- אני נותנת לו הזדמנות נוספת, כי אני יודעת שיש ביכולתו לרפא אותי.”

כתבה : אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת בשיטת החוויה הסומטית*, מטפלת בקליניקה בתל אביב,

*Somatic Experiencing S.E.

www.innertouch.co.il

מקורות:

ג’ינה רוס (2008)”מעבר למערבולת הטראומה אל מערבולת ההחלמה” הוצאת נורד

ג’נדלין י. (1978) “התמקדות” הוצאת מרקם.

אסף רולף בן-שחר, א. (2010). “אנטומיה של טיפול” פרדס הוצאה לאור

התקשרו עכשיו