ניתוק מהכאב, התכחשות לרגשות פחד וזעם, רגשות אשמה חזקים, חוסר אמון וחשדנות כלפי הסביבה, קושי להיות במערכות יחסים,
פגיעה בגבולות הגופניים והנפשיים, סימפטומים גופניים חזקים, התקפי חרדה, שכחה ובלבול, מצבי הימנעות – אלה ועוד הם בין המאפיינים של נפגעות תקיפה מינית
שיטת הפסיכותרפיה הגופנית המשלבת בין שיחה, דימויים, תנועה, נשימה ומגע,
עוזרת לנפגעות התקיפה המינית להמיס ולשחרר את השריון הגופני והנפשי שעטו על עצמן ולהתמודד עם הטראומה
"הסטטיסטיקה מבהילה: אחת מכל שלוש נשים נפגעת מינית ומבין הגברים – אחד מכל שישה.
עיקר הפגיעות מתרחשות בגילאי הילדות המוקדמת עד לגיל 25.
קורבנות התקיפה המינית לומדים להתעלם מהכאב אשר התרחש במקרים רבים בילדות, להתנתק מרגשות הפחד,
הזעם ותחושת הנטישה ומנסים לשכוח את אשר עבר עליהם.
מנגנוני ניתוק אלה מסייעים להתמודד עם ההתעללות ולהמשיך לתפקד, אולם גורמים להתפתחות של סימפטומים קשים בבגרות.
ילדות שסבלו מהתעללות מרגישות לעיתים רגשות אשמה חזקים בגלל תחושת האחריות המוטעית שלהן,
בלבול זה מחוזק לעיתים קרובות על ידי מניפולציות מצד המתעלל כי הילדה היא שתהיה האחראית לתוצאות אם דבר ההתעללות יתגלה",
מסבירה אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת, מנהלת קליניקת INNER TOUCH בתל אביב.
"בבגרותן יחוו נפגעות התקיפה המינית משבר אמון וחשדנות כלפי אנשים בכלל וכלפי מי שבא לטפל בהן בפרט", אומרת שטיינבך,
"זאת כיוון שפעמים רבות הפגיעה בהן התרחשה על ידי אדם קרוב ומוכר.
כתוצאה מכך קשה להן ליצור קשרים, להיות במערכות יחסים קרובות.
נפגעות תקיפה מינית
קושי נוסף הוא פגיעה בגבולות הגופניים והנפשיים: בעייתיות בשמירה על המרחב הפיזי האישי הנמצא במרחק עשרות סנטימטרים מהעור,
קיפאון או חוסר תגובה כאשר מתרחש מגע בלתי רצוני. סימפטומים גופניים חזקים עלולים ללוות את נפגעות
התקיפה המינית גם לאחר שנים: דופק לב מהיר, קשיים בשינה, הפרעות אכילה,
וגם הפרעות פסיכולוגיות כגון: התקפי חרדה, פלשבקים מהאירוע,
או לחילופין שכחה של פרטי האירוע ואפילו מחיקת זיכרון של שנים מחיי האישה ובלבול כתוצאה משכחה זו.
יכולים להתפתח מצבי הימנעות – למשל מללכת לבד בחושך, הימנעות מקשרים אינטימיים ועוד.
ניתן לסכם ולומר שנפגעת התקיפה המינית מפתחת שריון גופני שנועד להגן עליה, אך הוא זה גם שחונק אותה.
אין לה אפשרות להיות גמישה ורכה ואין לה אפשרות לבצע שינוי כלשהוא". מתארת שטיינבך.
כדי לטפל במצבן המורכב של נפגעות תקיפה מינית נעזרת שטיינבך בפסיכותרפיה גופנית, אותה פיתח הפסיכיאטר האוסטרי ד"ר ווילהלם רייך.
הפסיכותרפיה הגופנית משלבת בין שיחה, דימויים, תנועה, נשימה ומגע.
משך הטיפול תלוי מתי הייתה הפגיעה המינית, אם הפגיעה הייתה בשנה האחרונה הטיפול יהיה קצר,
בן מספר פגישות, אם הפגיעה היה בילדות הטיפול יהיה ארוך יותר.
"ראשית אני בונה בתהליך איטי יחסי אמון עם המטופלת בעזרת הרבה הקשבה, אמפטיה, סבלנות, אמון, קבלה וחוסר ביקורתיות לתכנים הקשים שעולים",
אומרת שטיינבך, "האישה מספרת רק מה שמתאים לה בלי התערבות מצידי.
אני מנסה לאפשר לה מקום בטוח שאולי אף פעם לא היה לה, זוהי חוויה חדשה עבורה.
במידה והאישה סובלת מסימפטומים גופניים חזקים, אני מאפשרת לה ללמוד להכיל ולחוות אותם,
מנרמלת את הסימפטומים ומתייחסת אליהם כחלק מהתהליך הטבעי שהיא עוברת ואז באופן הדרגתי הגוף משחרר אותם".
במהלך הטיפול אני משתמשת במספר כלים טיפוליים:
1. שיחה – השיחה הטיפולית הינה עם המטופלת שיושבת מולי על כל הרבדים שלה:
הרגשי, הנפשי, הרוחני והגופני, המטרה היא להביא לאינטגרציה בין כל החלקים.
הבסיס לשיחה בניגוד לטיפול פסיכולוגי הינו הוליסטי, כלומר גם הגוף נוכח בשיחה.
אצל נפגעות תקיפה מינית הטראומה נמצאת בגוף, הגוף זוכר דברים שלא תמיד אנו נזכור,
לכן מאוד חשוב לתת לגוף מקום בטיפול מסוג זה.
בטיפול האישה מגיעה למצב תודעה והבנה עצמית דרך שיחה
שמתפתחת תוך כדי שימת לב לגוף, הקשבה לתחושותיו ולשינויים החלים בו בשעת הטיפול.
תשומת לב לתחושת השינוי תביא להתחלתו של תהליך מודעות הגוף.
השיחה מביאה למודעות גם את הרגשות והם משתנים תוך כדי הבעתם.
2. דימויים – בטיפול נשתמש בדימויים המתארים תחושות, מחשבות ורגשות.
נלמד שפה חדשה שהיא שפת הדימויים והסמלים, בה נתאר את המשאבים וכוחות הנפש הטבעיים.
בדרך זו נגדיל את כוחות הריפוי הטבעי אשר נולדנו איתם ונזמין את המקום, המחשבה או הזיכרון שעושים לנו טוב.
את הדימוי הנעים נעגן בגוף וכך הגוף ילמד את אפשרויות ההחלמה.
בנוסף נשתמש בדימויים כדי להביא להבנה מיידית שמאירה את המצב ללא מילים מיותרות.
דימויים כמו: אני מרגישה בתוך קופסא – מביע את ההתכווצות והקיפאון של הגוף.
או: אני מרחפת – מביע את הניתוק מתחושת הגוף. אני לא נותנת פירושים לדימויים,
הפרשנויות לדימויים יהיו תמיד של המטופלת ומתוך עולמה האישי.
3. תנועה – כאן מתרכזים בחיזוק הגוף, פיתוח גמישות ויכולת להרפות, יציבה נכונה,
שיווי משקל, חוש התמצאות מרחבית, עיצוב מחדש של גבולות הגוף, וויסות גירויים, פיתוח מודעות גופנית.
שטיינבך מביאה דוגמאות לכמה תרגילי תנועה המסייעים לחידוש תחושת גבולות גוף בריאים:
א. האישה עומדת ובודקת יחד איתי באיזה מרחק מתאים לה להיות ממני.
אני מתקרבת עד שהאישה אומרת לי לעצור. מטרת התרגיל היא שיקום הגבולות הגופניים שנפגעו.
ב. אני נותנת חבל צבעוני, בעזרתו האישה מסמנת סביבה את הגבול שמתאים לה.
בתהליך הטיפולי, גבול זה משתנה, כי היא לומדת שהיא זקוקה למרחב גדול יותר.
תרגיל המשפיע גם על שיפור הדימוי העצמי, האישה לומדת לקחת יותר מקום.
ג. כדי ללמוד להכיר את הגוף מחדש וללמוד לאהוב אותו, כדי להיווכח שהגוף הוא מקור לעונג ולא רק לסבל,
אני מנחה את האישה לעשות תרגילים שונים בבית.
למשל, לעמוד במקלחת ולהרגיש את המים זורמים על העור, להרגיש את הנעימות.
ד. האישה יושבת ישיבה מזרחית על כרית, נוגעת עם כפות הידיים בכפות הרגליים,
משם עוברת לקרסוליים, לשוקיים, ובמעלה הגוף וכך מכירה מחדש את הגוף.
האישה היא זו שקובעת את סוג המגע והקצב שלו, מחזירה לעצמה את השליטה על גופה.
ה. נשימה – חשובה מאוד ההרפיה הגופנית של הסרעפת, שהיא שריר הנשימה המרכזי.
שחרור שריר הסרעפת על ידי מגע מביא התרחבות והעמקת הנשימה שיוצרים שחרור נוסף של אנרגיה רגשית קפואה.
אני מנחה ומפתחת שיחה שמביאה גם היא להרפיה ושחרור נשימה נוסף.
הביטוי במילה הוא חלק בלתי נפרד משחרור הנשימה ומהבנת הרגש שהודחק.
לנשום פרושו להרגיש.
הרחבת יכולת הנשימה תאפשר הרחבת היכולת שלה להרגיש.
ו. מגע – המגע יהיה על פי עקרונות הפסיכותרפיה הגופנית.
ניגשים לגוף עם כוונה, מטרה, משמעות והמון כבוד.
לא בכל טיפול משתמשים במגע ואם הוא יתרחש הוא יהיה בשלבים מתקדמים של מערכת היחסים הטיפולית, רק אחרי שיווצר קשר של אמון.
אז הנושא יתברר בשיחה, כאשר אני מבקשת רשות לגעת והאישה מסכימה.
אני בודקת יחד איתה איזה סוג מגע מתאים לה.
המגע מעודד את הרגעת הגוף ומערכת העצבים ומתחיל מקצוות הגוף: כפות ידיים, כפות הרגליים ובהמשך אם המצב יאפשר, גם למקומות אחרים על פי התהליך הטיפולי.
המגע מאוד מומלץ אולם ישנם מקרים בהם אגיע למסקנה שהוא אינו הכרחי.
בטיפול אני משלבת את הפסיכותרפיה הגופנית עם ידע ונסיון רב שרחשתי במשך השנים וכל אלו יאפשרו לי לטפל
בנפגעות תקיפה מינית גם ללא מגע, בכל מקרה הגוף יהיה תמיד נוכח בטיפול – כי גם אם שכחנו, הגוף זוכר הכל !".
