לקראת סוף הראיון עם אורלי שטיינבך, פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת, השיחה גולשת לנושא זוגיות ואהבה, ואני מוצאת את עצמי משתפת אותה בדייטים ההזויים שיש לי עם גברים מידי פעם. "קחי דוגמא מהשבוע האחרון", אני מספרת לה. "פונה אלי בחור דרך הפייסבוק, האמת – נראה נחמד. מתחילה שיחה קצרה, משבסופה אנחנו קובעים להיפגש. דייט ראשון – מושלם, את לא מבינה, לא יכולתי לבקש יותר מזה. אבל על השיחה השניה, הבחור מבקש, לא פחות ולא יותר, שהדייט השני יהיה בדירה שלו. זה בטח לא בחור שמבקש זוגיות רצינית, אני טועה?". כמי שמומחית, בין היתר, גם בטיפול בקשיים ביצירת קשר ומשברים בזוגיות, רואה שטיינבך בקליניקה שלה נשים וגברים רבים שמתקשים במשימה של מציאת אהבה. "אצל גברים זה נובע הרבה פעמים בעיקר מפחד לשחרר, פחד מקשר ומאינטימיות", היא מסבירה לי מה אולי עובר על אותו בחור. "הרבה פעמים ישנה הפרדה בין המיניות לבין הרגש ולבין השכל. חלקם מאוד טובים עם הראש, במיוחד מנהלי חברות שמצליחים מאוד בעסקים ויכולים גם להיות מקסימים, אבל הם עדיין לבד. הם מקיימים הרבה יחסי מין, אבל מתקשים להישאר בקשר אינטימי או לדבר על רגשות. בטיפול אני עוזרת להם לעשות את אותו החיבור בין מיניות לרגש ולשכל".
ומה עם הנשים? אני עובדת איתן על החיבור לנשיות שלהן, על האמונה בעצמן, אם הן יהיו לחוצות, זה לא מה שיביא להן בעל. אשה צריכה להרגיש טוב עם עצמה לפני הכל. לפעמים מגיעות אלי נשים יטולות כוחות ואמונה בעצמן, זה שאני מאמינה בהן, בשבילן, והן רואות את זה בעיניים שלי – נותן להן כוח, לכל אשה יש כוחות להיות מי שהיא ולממש את עצמה. נשמע טוב, אבל איך עושים את זה? ובכן – קודם כל לומדים את שיטת הפסיכותרפיה הגופנית. "בשיטה הזו משתמשים לא רק בשכל וברגש, אלא גם בגוף", היא מסבירה. "אבי השיטה הוא וילהלם רייך, פסיכיאטר ותלמידו ועמיתו של זיגמונד פרויד, שהבין כי חוץ משיחות חייבת להיות גם התייחסות לגוף, לנשמה ולמיניות הזורמת בגוף. כשאנו מדחיקים רגשות, מתהווים מתחים בשרירים ונוצרת נוקשות בגוף. טראומות החיים שלנו, כמו זכרונות ורגשות מודחקים, כלואים בגוף, בשרירים השונים ובמיפרקים".
אז מה, פסיכולוג כבר לא מספיק היום? קודם כל, אפשר בהחלט ללכת לפסיכולוג. במקרה זה עיקר הטיפול אצלו נעשה באמצעות שיחות. מדברים הרבה, לעיתים בתהליך שנמשך שנים. זה טוב ומתאים לאנשים שהם ורבליים מאוד, שמרגישים טוב לאחר שיחה עם פסיכולוג. אצלי יש טיפולים ממוקדי מטרה וקצרים יחסית, תלוי בבעיה. ויש טיפולים ארוכים יותר, אבל גם הם ברובם נמשכים עד כשנה, לא יותר. מלבד זאת, למדתי שבע שיטות טיפול ואת כולן חוויתי וניסיתי על עצמי. זאת להבדיל מפסיכולוג, שלומד לתואר ראשון ושני ויש לו המון ידע, אבל לא תמיד מחוייב לעבור בעצמו טיפול. מטפל חייב לטפל בעצמו. אני מקבלת עיסויים ומטופלת בשיטות שאני מטפלת בהן בעצמי. מתרגלת צ'יקונג בפארק או עם המטופלים שלי, עושה יוגה ופלדנקרייז וגם מדיטציה – כל יום, לפחות למשך חמש דקות. הגוף שלי הוא כלי טיפולי. רשימה חלקית של תאריה של שטיינבך כוללת בין היתר: חברה באיגוד האירופי לפסיכותרפיה גופנית, מטפלת, מדריכה מטפלים ומנחת קבוצות, מומחית בריפוי סטרס וטראומה, מטפלת בנפגעות תקיפה מינית במסגרת התנדבותה ופעילותה במרכז לנפגעות תקיפה מינית וכאמור – מומחית גם בטיפול בקשיים בזוגיות. וכן את היכולות הטיפוליות שלה היא מיישמת גם בחייה שלה. רק לפני חודש ציינה 25 שנות נישואים עם הגבר של חייה – אייבי, גבר דרום- אמריקאי שעלה לארץ בצעירותו דרך עליית הנוער של הסוכנות היהודית, ושעימו הביאה לעולם בן, 24 ובת, 22. "זוגיות זה פרויקט חיים" היא אומרת. "העיסוק שלי עזר לי מאוד בשמירה על הזוגיות שלי, למדתי במשך השנים לדבר, לתקשר, לתת לרגשות שלי מילים, לא להתפרץ".
מצד אחד, את עברת תהליך של שינוי ולמידה, אבל בעלך לא, שכן את לא יכולה לטפל באנשים שאת מעורבת איתם רגשית. האם לא נוצרה בעיה בזוגיות בעקבות זאת? נוצרה בעיה, אז הלכנו לטיפול זוגי. אייבי עשה הרבה עבודה עם עצמו. זה מאוד חשוב, אחרת כל אחד הולך לכיוון שלו. יש לי לא מעט חברות שנמצאות בשלב זה בחייהן כבר בסיבוב שני. רק זוג אחד של חברים שלנו נשוי מעל 30 שנה, יותר מאיתנו. זה בגלל שהם נשקיעים אחד בשני, מדברים בכבוד, אכפת להם, הם מפרגנים, יש סיבות להשאר ביחד, אבל צריך לעבוד על זה.
ומה עושים אם הבעל לא רוצה ללכת לטיפול זוגי? אני עדיין ממליצה לאשה ללכת לבד. כשהיא עושה שינוי, כל המשפחה משתנה. גם לגברים זה יכול לעזור להגיע לבד לטיפול. הגיע אלי לאחרונה גבר שאשתו שלחה אותו לטיפול בגלל התפרצויות זעם. תוך כדי גילינו שהן נובעות מטאומה בילדות שלו. כולנו מגיעים עם טראומות לתוך הזוגיות. זה לאו דווקא אירוע נוראי של תאונת דרכים או אונס. זה יכול להיות שאמא שכחה אותנו בגן או חרם שעשו עלינו בבית הספר – טראומות שמשליכות בהמשך חיינו על הזוגיות שלנו.
זה תמיד טראומה? לא יכול להיות שמישהו סובל מהתפרצויות זעם כי אבא שלו כזה או שהוא פשוט אדם עצבני מטבעו? אני לא מאמינה בזה שאם ההורה היה עצבני, למשל, הילד שלו בהכרח יהיה עצבני. אם אבא שלך חולה בסוכרת, זה אומר שלך בהכרח תהיה סוכרת? הרי אם תעשי פעילות גופנית ותשמרי על התזונה, לא תחלי – לא? אם אדם אומר שמי שהוא בגלל שהוריו היו כך, הוא למעשה נכנע ולא עושה שינוי. אני, למשל, מאוד שונה מההורים שלי, לטוב ולרע, כי לקחתי אחריות. אני הרבה יותר רגועה.
והיא באמת רגועה לגמרי. אני יושבת מולה בסלון הביתי שלה, צלילי פעמוני רוח נשמעים ברקע וכל מה שבא לי זה לעצום את העיניים ופשוט להכנע לשקט הזה. תוך כדי שיחה אני מבינה שאין ספק כי מדובר במישהי שהייעוד שלה הוא לטפל באנשים. עוד כשהיתה בתיכון, התנדבה לסייע לילדים בשכונת הארגזים להכין שעורי בית ולמדה פדגוגיה כי רצתה להיות פסיכולוגית. "אחרי הצבא מהי תוכנית הלימודים, אבל היא היתה משעממת בעיני. רציתי ישר להתחיל, אני מאוד אוהבת לעבוד עם הגוף גם במגע, מאמינה בחיבור הזה בין גוף לנפש", היא מספרת. שטיינבך היתה בין הראשונות בארץ שטיפלו בפסיכותרפיה גופנית. כשנפתח המחזור הראשון ללימודי המקצוע ב"מכללת רידמן" בשנת 1999, היא היתה בין התלמידים שנרשמו וסיימה שם חמש שנות לימודי תעודה. במקביל, עבדה כסוכנת נסיעות, אבל גם שם מצאה את עצמה משמשת על תקן אוזן קשבת. "אנשים היו יושבים איתי שעות ומספרים לי על הבעיות שלהם", היא נזכרת. "כבר אז הבנתי שיש לי יכולות טיפוליות,אבל החלטתי לחכות עד שאתמתן עם החיים. אחרי הכל – כדי שהטיפול יהיה מוצלח, את צריכה להיות מסוגלת להכל את המטופל". אורלי גם למדה אך שיטת "הביוסינתזה"(אינטגרציה של החיים) – אחד הזרמים בפסיכותרפיה גופנית על פי דייויד בואדלה. מדובר בשיטת טיפול אינטגרטיבית המשלבת פסיכולוגיה של הגוף, כולל היבטים הקשורים ללידה, מרגע ההתעברות וגם אחריה. בבסיס השיטה עומדת התפיסה כי לגוף עצמו יש זכרון הנמצא בתאים שלו, ולכן כל ההסטוריה שלנו נמצאת למעשה בגופנו".
איך מגיעים למידע הזה בתאי הגוף? דרך הזיכרון של המוח האחורי, הקדום, שנמצא בבסיס הגולגולת. שם נמצא הזיכרון הגופני, אבל לא תמיד המטופל יכול להיזכר בו. יש דפוסים שאני יכולה לראות ודרכם לעזור למטופל להגיע לאותו זיכרון גופני.
תני דוגמא. נניח שמגיע אלי מטופל עם חרדת נטישה. יכול להיות שבשיחה איתו אגלה כי הוא נולד פג, למשל. כיום כבר מבינים את החשיבות של המגע בין אם לפג ומאפשרים לה ללטף אותו דרך האינרובטור ובמקרים מסויימים גם להיניק אותו. חרדת הנטישה במקרה זה יכולה להיות ביטוי של אותו זיכרון בגוף שלא קיבל את המגע הזה מהאם. בשיטת ה"ביוסינתזה" עובדים על הדפוסים שקשורים ללידה כדי לעשות חוויה מתקנת.
שיטה נוספת שהיא מטפלת בה נקראת "החוויה הסומטית" – שיטת ריפוי טבעית לטיפול בטראומה שגורסת כי טראומה היא מהליך שנקטע באמצע, כאשר נוצר מצב שבו האנרגיה שהגוף מגייס לא השתחררה. למעשה, הסימפטומים של הטראומה הם תוצאה של התגובה הביולוגית שלא הושלמה. באחד המקרים, למשל, הגיע לאורלי נטופל עם כאבים בכתף. לאחר שיחת הבירור נמצא כי לפני עשר שנים עבר תאונת דרכים שבה לא הספיק לבלום, נבהל והתנועה של אחת מידיו נתקעה באמצע, פשוט קפאה. למעשה, אותה תגובה ביולוגית טבעית של כל אדם במצב כזה – להימלט, להילחם, לא התרחשה, אלא האדם נקלע למצב של קיפאון. בעזרת טיפול הוליסטי שמשלה עבודה מילולית, פיזית, תנועתית ואנרגטית בשילוב אמצעים כמו צ"יקונג, מגע, תרגילי נשימה, מוזיקה ועוד – בהתאם לצרכיו של המטופל – מחפשת אורלי את הסיפור שמאחורי שפת הגוף שלו. וכשהיא נזהה, כמו במקרה המתואר, את תנועת היד שהופסקה באמצע, היא מסייעת למטופל להשלים אותה ולעבור לחוויה מתקנת. "נשים שנפגעו מינית ומגיעות אלי לטיפול סובלות הרבה פעמים מכאב בגב תחתון, ברגליים, או באגן", היא מוסיפה. "התגובה של ה'לחימה' או ה'בריחה' אצלן קפאה בגוף. גם אם הן לא זוכרות מה קרה, זה לא נמחק – הזכרון נמצא במוח הקדום, בתחושות הגופניות שלנו". באחד המקרים, היא מספרת, הגיעה אליה מטופלת עם כאבים באזור הווגינה, עד כדי כך שלא יכלה לקיים יחסי מין. "בטיפול אני בודקת מבחינה הוליסטית מדוע יש לה כאב", היא מסבירה. "במקרה שלה התברר כי נאנסה על ידי מכר שלה לפני כתשע שנים. היא לא התייחסה לכך כגורם שיכול להסביר את הכאב שהופיע רק עכשיו, כאשר רצתה להיכנס להריון והיתה זקוקה לטיפולי פוריות. הכאב שהופיע הפחיד אותה, הגוף נבהל מהכאב והתכווץ. רוב הכאבים שלנו מגיעים מהמוח וממערכת העצבים".
אז איך טיפלת בה? באמצעות שיטת "החוויה הסומטית", שבה משחררים את הזכרונות הטראומטיים דרך מערכת העצבים. בסוף הפגישה הראשונה לא היו לה כאבים יותר, היא היתה בהלם. שחררנו את הפחד מהכאב והכיווץ פסק. לאחר מכן היא הגיעה לעוד שש פגישות ואז הפסיקה. למה עוד פגישות אם כבר בטיפול הראשון הכאב נעלם? כי היא רצתה לעבוד יותר לעומק על מקרה האונס. אבל זה התחיל להפריע לה במערכת היחסים עם בן הזוג שלה והגיע לעומקים של טראומות מהילדות, שהיא החליטה להניח לזה לתקופה הקרובה.
מה את עושה כשהמטופל לא אוהב מגע? ראשית, אין מגע בהתחלה אלא שיחת היכרות ראשונה שבה אני מאבחנת את הבעיה. המגע נעשה תמיד במשא ומתן עם המטופל. אם הוא חושש ממגע, מתקשה לזוז בתרגילי התנועה או לא מתחבר לתרגילי הנשימה – אשתמש בכלים אחרים שברשותי, כמו מוזיקה, קלפים טיפוליים, ציור ועוד. לא אחת, המגע בטיפול משמש כחוויה מתקנת עבור אותם אנשים שהמגע לא היה להם טוב עד כה.
מי מגיע יותר לטיפולים – נשים או גברים ? 80% נשים והיתר גברים. נשים מטפלות יותר בעצמן.
מעבר לטראומות וזוגיות כאמור, מתמחה אורלי גם בריפוי סטרס – "אחת מהמחלות הבולטות של העידן המודרני", לדבריה – בין היתר באמצעות סדנאות שהיא מעבירה במקומות עבודה לעובדים ולמנהלים. "המטרה היא לא לחיות ב'שאנטי' ולא לחיות לחלוטין בלי לחץ", היא מדגישה. "אלא לנהל את הסטרס ולרתום אותו לטובתנו – לטובת תפקוד טוב יותר בעבודה ובחיים האישיים שלנו".
קל להגיד, קשה לעשות. לא? עם תרגילים לוויסות עצמי שמרגיעים את מערכת העצבים מיידית על ידי חיבור למודעות הפנימית – זה אפשרי בהחלט לשחרר את המתח העודף. שיטת הטיפול שלי מחזירה למעשה את כוחות הריפוי הטבעיים שיש לגוף, וכך מסייעת בהקלה על הכאב והמתח הגופני ותורמת לשיפור מצב הרוח ומערכות היחסים בעבודה ובבית. אני קודם מלמדת כיצד לזהות בגוף מתי מגיע טריגר של כעס או מתח, ואז כיצד לשחרר את זה על ידי התבוננות פנימית בגוף. כל דבר שאנו שמים לב אליו ומתמקדים בו – משתנה. זאת תפיסה שמקורה בבודהיזם.
באחד המקרים שבהם טיפלה אורלי, הגיעה אליה אשה נשואה בשנות ה40 לחייה שיש לה ילד קטן והיא מנסה, ללא הצלחה להכנס שוב להריון. "אותה אשה, כך התברר עובדת משרה מלאה בחברה שנותנת שרות לקהל קשה – כבר גורם מלחיץ אחד", היא אומרת. בנוסף, טיפולי הפוריות שלא הצליחו הוסיפו למתח. תוך כדי הטיפול התברר כי האישה נושאת ברקע סיפור משפחתי מהילדות של בעיה בהצבת גבולות ושהיא ובעלה מתקשים בעצמם בהצבת גבולות לילד שלהם ובינהם. כל הדברים האלה מייצרים "רעש במערכת".
אז מה עשית? בין היתר הייתי צריכה לעבוד איתה על הצבת גבולות. לחזק אותה, לעזור לה להאמין בעצמה ולסייע לה לשים את עצמה במקום הראשון. היא יצאה מהטיפול עם כלים מעשיים כיצד לדבר עם בעלה על הצורך בחלוקת התפקידים ביניהם, בלי להציג עצמה כקורבן ובלי להתפרץ. הרעיון הוא ללמוד לתעל את התסכולים והכעסים למילים שיגרמו לצד השני להקשיב לכן.
הילדים שלך לא יכולים להינות מהטיפולים שלך. לא מבאס? אני מטפלת בהם בזה שיש להם אמא רגועה ולא ביקורתית. עשיתי תיקון. תמיד כיבדתי אותם, פירגנתי להם ואיפשרתי להם להיות מי שהם, אבל כשהייתי סוכנת נסיעות הייתי לחוצה יותר.
אגב סוכנת, על מה בעיקר זוגות נהגו להתווכח כשהזמינו נופש? הכי הרבה על כסף: מי יחליט כמה יוציאו על החופשה, מי "לובש את המכנסיים". זה היה נורא לא נעים לפעמים. פה ושם גם הייתי פוגשת זוגות עם חשבונות בנק נפרדים. זה מביך בעיניי. אצלי ואצל בעלי – מהיום הראשון היה לנו חשבון משותף, זה אחד הדברים החשובים בעיניי , השיתופיות.
ראיינה : מיכל חמרי
